הבעות פנים הן מרכיב מרכזי בדרך שבה אנו מביעים רגשות ומזהים אותם אצל אחרים. עם זאת, התקשורת הלא־מילולית של אנשים עם אוטיזם שונה לעיתים קרובות מזו של אנשים נוירוטיפיקליים. הדבר מקשה על אחרים לפרש את הרמזים שלהם, ועליהם לפרש את הרמזים הלא־מילוליים של אחרים.
מה בדיוק שונה בתקשורת הלא־מילולית של אנשים עם אוטיזם? האם אלה הבעות הפנים, גוון הקול או משהו אחר? האם אנשים עם אוטיזם יכולים ללמוד לשנות את הבעות פניהם אם יהיו מודעים יותר להבדלים? ד״ר עופר גולן שוחח על שאלות אלה עם ד״ר רות גרוסמן ממכללת אמרסון, שמחקריה מתמקדים באופן שבו ילדים על הרצף האוטיסטי משלבים ומפיקים מידע מילולי ולא־מילולי.
מחקריה של ד״ר גרוסמן בוחנים היבטים שונים של אינטראקציה חברתית אצל מתבגרים עם אוטיזם, בעלי כישורי שפה ויכולות קוגניטיביות בטווח התקין, הלומדים בדרך כלל בכיתות החינוך הכללי. למתבגרים אלה פוטנציאל לימודי ותעסוקתי משמעותי, אך לעיתים קרובות הם מתקשים לממש אותו בשל קשיים בהשתלבות בסביבתם החברתית.
מחקריה פורצי הדרך משתמשים במעקב עיניים: הן במכשיר המונח על שולחן ומתעד במה הנבדק צופה, והן במשקפי מעקב ניידים המתעדים לאן הוא מביט בסביבתו. היא משתמשת גם בלכידת תנועה באינפרה־אדום לתיעוד תנועות איברי הפנים במצבים שונים, בניתוחים אקוסטיים, בהקלטות וידאו ובקידוד סרטונים, כדי לנתח הבעות ואת השפעתן על בני השיח.
״מצאנו שאצל אנשים עם אוטיזם קיים חוסר סנכרון בין ערוצי התקשורת, השונה מזה שנמצא אצל אנשים נוירוטיפיקליים״, אומרת גרוסמן. ״הערוץ השמיעתי, הדיבור והבעות הפנים אינם מסונכרנים ואינם מנבאים זה את זה כפי שקורה אצל אנשים נוירוטיפיקליים. הדבר בולט במיוחד כאשר יש לשיחה מרכיב רגשי. ככל שאדם עם אוטיזם נעשה רגשי יותר, כך הסנכרון בין הערוצים האלה פחות מתואם. הדבר עלול להוביל לחלק מהרשמים הפחות חיוביים שתיעדנו.״
נדרש עיבוד נתונים נרחב כדי להפיק תובנות משמעותיות ולשלב נתונים מדגימות ומנבדקים שונים. לכן היא רואה בטכנולוגיה מסוג זה כלי מחקרי שיכול לסייע בזיהוי התערבויות מועילות, יותר מאשר כלי התערבות לעבודה פרטנית. ״כל מי שניסה לגרום למישהו לחייך באופן טבעי למצלמה יודע שאין דרך טובה לומר לו איך לעשות זאת״, היא מסבירה. ״זה נראה נכון או שלא. אי אפשר לומר למישהו להזיז מעט החוצה את הפינה השמאלית של הפה; כך איננו תופסים אחרים. זה נראה נכון או שלא, ואיננו מפרקים זאת מעבר לכך. אנחנו גם לא רוצים ללמד אדם עם אוטיזם להניע את פניו בצורה שאינה טבעית לו.״
במקום זאת, גרוסמן שואפת להגביר את המודעות של כל המשתתפים בשיחות ובאינטראקציות עם אנשים עם אוטיזם. ״כאדם אוטיסט, עליך להיות מודע לכך שהבעות פניך אינן נקראות באותה בהירות, ושייתכן שהאדם האחר אינו יודע מה אתה מרגיש באמת. לכן אולי תצטרך לומר זאת במפורש״, היא אומרת. ״כאדם שמקיים אינטראקציה עם אדם אוטיסט, עליך להיות מודע לכך שמה שאתה קולט אינו בהכרח ייצוג מדויק של מצבו הפנימי או של כוונתו התקשורתית. ייתכן שתצטרך לשאול עוד כמה שאלות, או לעצור את הדחף הראשוני לצאת משיחה שמרגישה לא נוחה, ולהישאר בה מעט יותר. תן לה הזדמנות ונסה להבין טוב יותר את המסר שהאדם מעביר, מתוך הבנה של העמימות וחוסר העקביות שעשויים להופיע בהבעות הפנים והקול של אנשים עם אוטיזם.״
על EmotiPlay
EmotiPlay הוא כלי מבוסס מחקר המסייע למטפלים, למורים ולהורים ללמד ילדים עם אוטיזם להבין רגשות, מיומנות חיים המשפיעה כמעט על כל תחום בחייהם.
