פרופ׳ עופר גולן וד״ר גילי סגל משוחחים על המשמעות והפוטנציאל של טכנולוגיה בעקבות חוויית המגפה
המגפה אילצה להעביר לרשת סוגי טיפול רבים, ובהם טיפול בילדים על הרצף האוטיסטי. אף שהמעבר נבע מהכרח, הוא העלה שאלות מהותיות לגבי העתיד. האם פלטפורמות טכנולוגיות יכולות לענות על צורכי הילדים? כיצד אפשר להתאימן? אילו יתרונות וחסרונות יש להן? פרופ׳ עופר גולן שוחח עם הפסיכולוגית ד״ר גילי סגל כדי לשמוע את נקודת מבטה לאחר שנה של עבודה מרחוק.
גילי סגל היא פסיכולוגית קלינית בעלת רישיון בניו יורק ובישראל, ומרצה קלינית במחלקה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר בבית הספר לרפואה גרוסמן של אוניברסיטת ניו יורק, NYU Langone Health, שם היא עובדת עם משפחות כפסיכולוגית קלינית. היא קיבלה את הדוקטורט שלה בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת בר־אילן. עבודת הדוקטורט שלה ניתחה כיצד הורים מדברים עם ילדיהם ואת הקשר בין היבטים מסוימים של הדיאלוג הורה־ילד לבין האמונות והתפיסות המתפתחות אצל ילדים.
עופר גולן הוא פסיכולוג קליני, פרופסור חבר וראש המעבדה לחקר האוטיזם באוניברסיטת בר־אילן בישראל. מחקריו מתמקדים בתפקוד החברתי והרגשי באוטיזם, לרבות תקשורת חברתית, זיהוי רגשות, הבעתם וויסותם, ובדרכים לפיתוחם באמצעות התערבויות מבוססות ראיות. הוא המייסד והיועץ הקליני של שני מרכזים קליניים בישראל, המספקים שירותי אבחון והתערבות מבוססי ראיות לילדים, למתבגרים ולמבוגרים עם אוטיזם ולמשפחותיהם, לצד הכשרת מטפלים והפצת התערבויות מבוססות ראיות ברחבי הארץ.
בתחילת המגפה, כאשר תושבי אזור ניו יורק נשארו בבתיהם, העבירה סגל את רוב פגישות הטיפול לרשת. המעבר לא היה קל והציב אתגרים משמעותיים. ״יש ילדים שהערכתי בתחילה בטיפול מרחוק, אבל כשעשיתי מאמץ נוסף והזמנתי אותם למשרד, יכולתי לראות היבטים באינטראקציה החברתית שלא הבחנתי בהם ברשת. טכנולוגיה עלולה להסתיר חלק מהקשיים שאנחנו פוגשים במפגש פנים אל פנים״, היא מסבירה.
עם זאת, למרות האתגרים שהעבודה המקוונת הציבה לחלק ממטופליה, סגל הופתעה לגלות שעבור אחרים היא דווקא הייתה יתרון. ״זה דומה יותר לגירוי ממוקד, בלי הצורך בהכרח לקלוט גירויים חושיים נוספים כמו צלילים או ריחות, או את החוויה המורכבת יותר של ישיבה עם מישהו בחדר. כשנוח יותר בסביבה מסוימת, לעיתים קרובות אפשר להפיק יותר מהאינטראקציה בה.״
יתרון מרכזי נוסף הוא הנגישות. מאחר שרוב הילדים על הרצף אינם מתגוררים בסמוך למרכז טיפולי, לפני המגפה הם לא יכלו ליהנות מהמומחיות של מטפלת כמו סגל. ״אם היו אומרים לי לפני שנה וחצי שאעבוד לגמרי ברשת, כנראה הייתי אומרת 'אין סיכוי'. לא הרגשתי עם זה בנוח ולא הכרתי זאת״, אומרת סגל. ״אבל אני רואה שטכנולוגיה יכולה להיות יעילה ומועילה מאוד ולהפוך את ההתערבויות שלנו לנגישות הרבה יותר. המשרד שלי נמצא במרכז מנהטן, אבל כיום אני יכולה לעבוד עם אנשים מכל רחבי ניו יורק, ניו ג׳רזי וקונטיקט, ואפילו פלורידה. זה מדהים. אלה אנשים ומשפחות שאולי אין להם אפשרויות טיפול בקרבת מקום, אבל הם יכולים לקבל תמיכה באמצעות פלטפורמות מקוונות.״
אחד החששות של אנשי מקצוע משילוב טכנולוגיה בטיפול הוא שהיא עלולה לצמצם אינטראקציה אנושית במקום לעודד אותה. סגל רואה זאת אחרת: מאחר שההורים אינם מוכשרים בטכניקות טיפול, תמיכה בהם באמצעות טכנולוגיה יכולה דווקא להגביר את מעורבותם בתהליך הטיפולי. ״העבודה עם הורים היא חלק מכריע בעבודה עם ילדים. אפשר לעזור להורה לעבור את התהליך, להיות מודע יותר לחוויות הילד ולהפוך למאמן חברתי טוב יותר עבורו בשגרת היומיום. יש קשר חזק מאוד בין האופן שבו הורים תומכים בילדיהם ומסייעים להם לבין התוצאות אצל הילדים.״
מעורבות הורית מועילה לא רק לילדים, אלא גם להורים. ״השתתפתי בתוכנית בשם Peers for Peace שסייעה לילדים לשפר את יכולתם להשתתף במפגשי משחק עם חברים. מצאנו שסייענו להורים להפוך למאמנים חברתיים לילדיהם, והדבר הפחית את הלחץ ההורי. לכך הייתה השפעה חיובית על מצבם הנפשי של הילדים. זה עזר להורים להרגיש שהם מבינים מעט טוב יותר את ילדיהם ואת חוויותיהם הרגשיות.״
על EmotiPlay
EmotiPlay הוא כלי מבוסס מחקר המסייע למטפלים, למורים ולהורים ללמד ילדים עם אוטיזם להבין רגשות, מיומנות חיים המשפיעה כמעט על כל תחום בחייהם.
