האם ילדים עם אוטיזם יכולים ללמוד מיומנויות חברתיות מבני גילם באמצעות משחק משותף? מה תפקידם של מבוגרים בתיווך האינטראקציה? פרופ׳ עופר גולן נפגש עם מומחית האוטיזם המובילה פמלה וולפברג, כדי לשמוע את תובנותיה וללמוד מניסיונה ביצירת קבוצות משחק משולבות לילדים על הרצף ולבני גילם הנוירוטיפיקליים.
ד״ר פמלה וולפברג היא פרופסור חבר לחינוך מיוחד ומנהלת תוכנית הלימודים המתקדמים בתחום הרצף האוטיסטי באוניברסיטת המדינה בסן פרנסיסקו. יש לה יותר מ־20 שנות ניסיון כמחנכת, חוקרת ואשת מקצוע בעבודה עם לומדים מגוונים על הרצף. היא פיתחה את מודל קבוצות המשחק המשולבות וייסדה את המכון לאוטיזם, לחִברות עם בני גיל ולמשחק. היא מובילה מחקר, הכשרה ופיתוח להקמת תוכניות חברתיות ברחבי העולם, וזכתה בכמה פרסים יוקרתיים על עבודתה האקדמית, מחקריה ושירותה לקהילה.
עופר גולן הוא פסיכולוג קליני, פרופסור חבר וראש המעבדה לחקר האוטיזם באוניברסיטת בר־אילן בישראל. מחקריו מתמקדים בתפקוד החברתי והרגשי באוטיזם, לרבות תקשורת חברתית, זיהוי רגשות, הבעתם וויסותם, ובדרכים לפיתוחם באמצעות התערבויות מבוססות ראיות. הוא המייסד והיועץ הקליני של שני מרכזים קליניים בישראל, המספקים שירותי אבחון והתערבות מבוססי ראיות לילדים, למתבגרים ולמבוגרים עם אוטיזם ולמשפחותיהם, לצד הכשרת מטפלים והפצת התערבויות מבוססות ראיות ברחבי הארץ.
ד״ר וולפברג תיארה את עבודתה, המפגישה ילדים על הרצף, המכונים ״שחקנים מתחילים״, עם ילדים נוירוטיפיקליים, המכונים ״שחקנים מומחים״. השיטה מבוססת על המודל של ויגוצקי למשחק ולהתפתחות. הנחת היסוד היא שילדים לומדים באמצעות יצירת ״תרבות משחק״ משותפת, הכוללת אינטראקציה חברתית ומומחיות משותפת. ד״ר וולפברג מגדירה תרבות משחק כיצירה משותפת של עולמות חברתיים ודמיוניים, שבהם ילדים משתתפים יחד בכל סוג של משחק.
התיווך של מבוגרים בקבוצות המשחק של ד״ר וולפברג מצומצם ומתמקד באיתור פעילויות, תחומי עניין וחוויות רלוונטיים ומושכים לכל הילדים. המנחים, בעלי רקע נרחב בהתפתחות הילד, משקיעים בבניית המפגש ובהכנת הסביבה, לצד תיווך שמתמקד בתגובה ליוזמות ובמתן תמיכה מדורגת במשחק. בתהליך שוולפברג מכנה ״השתתפות מונחית״, המנחים פוגשים את הילדים ברמת ההבנה והניסיון שלהם, ומתחשבים באתגרים וביכולות הייחודיים לילדים אוטיסטים. ״אם אנחנו כופים יותר מדי את התפיסה שלנו לגבי מה משמעותי ומה מתאים, איננו באמת נותנים להם הזדמנות לשחק באופן אותנטי״, היא אומרת.
הילדים לומדים זה מזה בדרכים ייחודיות, תוך התמקדות בחִברות, בתקשורת חברתית ובמשחק ברמות שונות, ממשחק קדם־סמלי מוקדם ועד משחק סמלי. ״כיום קיימת הסכמה רחבה שמשחק הוא החוויה החשובה ביותר של ילדים, שבאמצעותה הם לומדים באופן טבעי. כמובן, ילדים לומדים גם מהמשפחה ומההורים. אבל האופן שבו ילדים לומדים זה מזה שונה מבחינה איכותית מהאופן שבו הם לומדים ממבוגרים״, אומרת ד״ר וולפברג.
תהליך הלמידה הוא דו־כיווני: לא רק הילדים האוטיסטים רוכשים מיומנויות ויכולות. גם הילדים הנוירוטיפיקליים לומדים להכיר את הדרכים הייחודיות שבהן ילדים מתקשרים ומביעים את עצמם, מראים עניין במשחק, מביעים רגשות ומאותתים שהם לחוצים, חרדים או זקוקים להפסקה. הקבוצות יוצרות חוויה משותפת לכל הילדים ומסייעות בהפחתת חוסר ההבנה סביב אוטיזם.
ד״ר וולפברג דנה גם בשינויים שחלו בעקבות המגפה העולמית, ובהם יצירת קבוצות משחק מקוונות המשתמשות בעקרונות מודל קבוצות המשחק המשולבות. חלק ממנחי הקבוצות אף חילקו לבתי הילדים חומרי משחק סביב תחומי עניין ונושאים מיוחדים, כדי שכאשר ייפגשו ברשת, יהיו להם אותם צעצועים והם יוכלו לעסוק בפעילויות דומות. נעשתה גם עבודה עם משחקי תפקידים מקוונים.
ד״ר וולפברג הסבירה שלמרות התפיסה שלפיה לילדים על הרצף אין דמיון מפותח, ניסיונה מלמד שלרבים מהם יש דמיון עשיר, אך לעיתים קרובות הוא נותר פרטי. ״החיבור בין עולם הדמיון שלך לעולם הדמיון הפנימי של מישהו אחר, או הוצאת העולמות האלה אל המרחב המשותף, הוא מהותן של קבוצות המשחק. זה יכול להיות משחק תפקידים, או אפילו ילדים שמשחקים בחיות הקטנות שלהם ואולי משתמשים בשפה סודית קטנה משלהם. המטרה שלנו היא לחבר זאת לילדים אחרים שיוכלו לחלוק את החוויה. בעיניי, משחק מקוון מציע הזדמנויות רבות לכך.״
על EmotiPlay
EmotiPlay הוא כלי מבוסס מחקר המסייע למטפלים, למורים ולהורים ללמד ילדים עם אוטיזם להבין רגשות, מיומנות חיים המשפיעה כמעט על כל תחום בחייהם.
